גיל המעבר
גיל המעבר (מנופאוזה) מוגדר כהעדר וסת במשך שנה. הגיל הממוצע בו נשים נכנסות לגיל המעבר הוא 51, אולם נשים רבות מתחילות לסבול מתסמיני גיל המעבר כבר בגילאים צעירים יותר בתקופה הפרימנופאזלית, המקדימה את המנופאוזה ומאופיינת בווסתות לא סדירות.
נשים נולדות עם מאגר קבוע של ביציות. בגיל המעבר קיימת ירידה בכמות הביציות, ולכן קיימת ירידה ברמת ההורמון הנשי העיקרי אסטרוגן. חוסר אסטרוגן הוא הגורם העיקרי להופעת תסמיני גיל המעבר. כיוון שאסטרוגן חיוני לכל רקמות הגוף, חוסר בהורמון זה ייתן ביטוי קליני כלל-מערכתי. חלק מהנשים לא תסבולנה כלל מתסמינים בגיל המעבר, אולם אצל אחרות איכות החיים יכולה להיפגע במידה ניכרת.
תסמיני גיל המעבר מחולקים לתסמינים מוקדמים, תסמיני ביניים ותסמינים מאוחרים.
התסמינים המוקדמים כוללים גלי חום, דכדוך, הפרעות שינה וירידה במצב הרוח. לעיתים ירידה ביכולת הריכוז והזיכרון לטווח הקצר. עם השנים, יתפתחו תסמינים אחרים, הכוללים יובש בנרתיק, דלקות חוזרות בדרכי השתן וירידה בחשק המיני. בהמשך עלולים להופיע תסמינים מאוחרים, הכוללים עליה בשכיחות מחלות לבביות וירידה בצפיפות העצם.
מאחר שתוחלת החיים הממוצעת לנשים בישראל עומדת על כ-84 שנים, נשים למעשה חיות למעלה משליש מחייהן בגיל המעבר – כאשר הן בשיא פריחתן. דווקא בתקופה זו הן סובלות מתסמינים המשבשים את איכות חייהן. חלק מן הנשים כלל לא מבינות שהסיבה לתחושותיהן היא גיל המעבר, ולפיכך אינן פונות לעזרה. לכן חשוב לדבר על הנושא, לפנות לרופא ולמצוא את הפתרון הנכון ביותר עבורך.
הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול הורמונלי, הכולל נטילת אסטרוגן משולב עם פרוגסטרון, שנועד להגן על רירית הרחם. אצל נשים שעברו כריתת רחם, הטיפול יהיה אסטרוגן בלבד. ההורמונים ניתנים בצורות שונות, לרבות כדורים, מדבקות ג׳ל לעור או טיפול מקומי לנרתיק. לנשים שעקב סיבה כלשהי לא יכולות לקבל טיפול הורמונלי – ניתן להציע חלופות אחרות, כגון תרופת מרשם ממקור צמחי ,תוספי מזון למיניהם או טיפולים תומכים אחרים, כמו דיקור, וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).
חשוב לדעת כי גיל המעבר אינו מחלה, אלא מדובר בתופעה פיזיולוגית – וכיום קיימים מגוון טיפולים שיכולים להקל עליה. ישנה חשיבות רבה להתאמה אישית של אופן הטיפול, ומציאת החליפה הטיפולית המתאימה ביותר למטופלת עצמה, כזו שתוביל לשיפור ניכר בתסמינים ובאיכות חייה.
גיל המעבר (מנופאוזה) מוגדר כהעדר וסת במשך שנה. הגיל הממוצע בו נשים נכנסות לגיל המעבר הוא 51, אולם נשים רבות מתחילות לסבול מתסמיני גיל המעבר כבר בגילאים צעירים יותר בתקופה הפרימנופאזלית, המקדימה את המנופאוזה ומאופיינת בווסתות לא סדירות.
נשים נולדות עם מאגר קבוע של ביציות. בגיל המעבר קיימת ירידה בכמות הביציות, ולכן קיימת ירידה ברמת ההורמון הנשי העיקרי אסטרוגן. חוסר אסטרוגן הוא הגורם העיקרי להופעת תסמיני גיל המעבר. כיוון שאסטרוגן חיוני לכל רקמות הגוף, חוסר בהורמון זה ייתן ביטוי קליני כלל-מערכתי. חלק מהנשים לא תסבולנה כלל מתסמינים בגיל המעבר, אולם אצל אחרות איכות החיים יכולה להיפגע במידה ניכרת.
תסמיני גיל המעבר מחולקים לתסמינים מוקדמים, תסמיני ביניים ותסמינים מאוחרים.
התסמינים המוקדמים כוללים גלי חום, דכדוך, הפרעות שינה וירידה במצב הרוח. לעיתים ירידה ביכולת הריכוז והזיכרון לטווח הקצר. עם השנים, יתפתחו תסמינים אחרים, הכוללים יובש בנרתיק, דלקות חוזרות בדרכי השתן וירידה בחשק המיני. בהמשך עלולים להופיע תסמינים מאוחרים, הכוללים עליה בשכיחות מחלות לבביות וירידה בצפיפות העצם.
מאחר שתוחלת החיים הממוצעת לנשים בישראל עומדת על כ-84 שנים, נשים למעשה חיות למעלה משליש מחייהן בגיל המעבר – כאשר הן בשיא פריחתן. דווקא בתקופה זו הן סובלות מתסמינים המשבשים את איכות חייהן. חלק מן הנשים כלל לא מבינות שהסיבה לתחושותיהן היא גיל המעבר, ולפיכך אינן פונות לעזרה. לכן חשוב לדבר על הנושא, לפנות לרופא ולמצוא את הפתרון הנכון ביותר עבורך.
הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול הורמונלי, הכולל נטילת אסטרוגן משולב עם פרוגסטרון, שנועד להגן על רירית הרחם. אצל נשים שעברו כריתת רחם, הטיפול יהיה אסטרוגן בלבד. ההורמונים ניתנים בצורות שונות, לרבות כדורים, מדבקות ג׳ל לעור או טיפול מקומי לנרתיק. לנשים שעקב סיבה כלשהי לא יכולות לקבל טיפול הורמונלי – ניתן להציע חלופות אחרות, כגון תרופת מרשם ממקור צמחי ,תוספי מזון למיניהם או טיפולים תומכים אחרים, כמו דיקור, וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).
חשוב לדעת כי גיל המעבר אינו מחלה, אלא מדובר בתופעה פיזיולוגית – וכיום קיימים מגוון טיפולים שיכולים להקל עליה. ישנה חשיבות רבה להתאמה אישית של אופן הטיפול, ומציאת החליפה הטיפולית המתאימה ביותר למטופלת עצמה, כזו שתוביל לשיפור ניכר בתסמינים ובאיכות חייה.
